<h1>ספר הנייר הלכ' שופר ותפילה</h1>
<h2>דף מ:</h2>
הגהה. הלכות גדולות. אמרינן בפ' בכל מערבין, מהו לומר זמן בראש השנה ויום הכיפור. ופשטינן תן חלק לשבעה וגם לשמונה, אילו שבעה ימי פסח ושמונה ימי החג. כשהוא אומר וגם לרבות עצרת ור"ה וי"ה. תינח בר"ה דאיכא כוס, י"ה דליכא כוס מאי איכא למימר, אי דמברך ומנח ליה המברך צריך שיטעום, ואם טעים ליה כיון דקדשי ליה עליה ואסיר ליה למטעם, אלא יהבי ליה לינוקא דלא גזרינן דלמא אתי למיסרך דלית הלכתא כרב אחא בר יעקב, ואע"ג דמברך לא טעים מידי. ש"מ כל היכא דטעמיה ליה אחרינא כמאן דטעים ליה מברך דמי. וכן הלכה. ע"כ.
תשובה מפי רבינו שלמה ע"ה על ברכת זמן של יום שיני של ר"ה נוהגין אנו במקומינו ובכל מקומות שעברתי לאומרו. ואי' בשני ימים של ר"ה לגבי ביצה צידה ומחובר לאסור של זה בזה. והטעם לפי שאף בזמן ב"ד היו עושין שני ימים טובים בלא שום ספק ויום השני היה עיקר י"ט ויום ראשון היו גומרין בקדושה דלא ליתיה לזלזולי בשנה הבאה. ואהא מנהגא סמכינן. ולעניין זמן, מה נפשך, אי ספיקא נינהו נימא זמן, ואי אמנהגא דב"ד קסמכינן שהיו נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש, גם כן נימא זמן דהא מיום שיני היו מונין כל המועדות והוא עיקר החג. שלמה ב"ר יצחק, וכן רבי' יוסף ט"ע, וכן רב יצחק האלפסי פי' כן. כלתה התשובה.
